בעודי משוטטת בפייסבוק, נתקלתי בסרטון הבא, שבו מספרת אם צעירה על ההריון שהתחיל באושר גדול והסתיים בשברון לב, לאחר שהסתבר שלתינוק שנולד לה יש שפתיים וחך שסועים כך שהוא אפילו לא יכול לסגור את הפה ועיניים שלא נוצרו ברחם, כלומר ללא עיניים בכלל.
בזמן ההריון הרופאים הודיעו לאם על כך שסביר להניח שלעובר יש בעיות גדולות, אבל היא ובעלה כריס לא ויתרו והחליטו להביא את התינוק לעולם.
האם מספרת בחיוך על רגעי האושר וברגעים
בהם מראה את הדפים עליהם כתובות העובדות העצובות, נראה שהיא הולכת לפרוץ בבכי.
הסיפור מרגש גם אותי. אי אפשר לא להיסחף אחרי הבעות הפנים של האמא הטרייה, שמביעות כל כך הרבה רגש.
אבל אני שואלת את עצמי, האם לא מדובר באגדה אורבנית או בהטפה נגד הפלות (שימו לב ששמו של הבעל הוא Chris ושמו של התינוק Christian, כלומר נוצרי).
הסיפור ריגש מיליוני אנשים מרחבי העולם. אנשים רבים קיבלו השראה לכך שגם ילד עם נתונים פיזיים קשים יכול להיות אהוב. אין ספק שההורים מקבלים המון תמיכה נפשית וכייף להם להרגיש גיבורים (אם אכן הסיפור אמיתי). האם מדובר בתסמונת מינכהואזן באמצעות שליח?
הסיבה לכך שזה נראה כמו תסמונת מינכהאוזן באמצעות שליח, היא שבתחילה מספרת האם על הקשיים שעברה עם התינוק.
להפתעתי היא לא אמרה כלום על התינוק, רק על כך שכשיצאה איתו החוצה אנשים הצביעו עליה, לחשו מאחורי גבה ואפילו ילדה אחת אמרה לה שהיא אדם נורא בגלל שלא הפילה את התינוק בעודו ברחם. היא מסכמת זאת במשפט: "הייתי אומללה".
ההמשך לדבריה משמח. כשכריסטיאן גדל, הוא התחיל לצחוק ולשחק. כשאנשים התקרבו אליו הוא צחקק והם צחקקו אליו בחזרה. אנשים התחילה למצוא אותה בפייסבוק. לה ולבעלה היו המון חברים חדשים. אנשים התחילו להגיד לה כמה שכריסטיאן משמש להם מקור להשראה וכמה שהוא יפה. כך הדברים הפכו לקלים יותר.
היום היא מאוהבת בכריסטיאן שבעיניה הוא יפה.
אם הסיפור אמיתי ולא אגדה אורבנית או תעמולה נגד הפלות של תנועה נוצרית (גם השיר שברקע של הסרטון הוא Give me Jesus by Jeremy Camp), איזה חיים יהיו לכריסטיאן בעתיד?
היום הוא תינוק של אמא שצמוד אליה ומקבל ממנה אהבה, אבל מה יהיה בעתיד? האם כשיגדל אנשים עדיין יזכרו שהוא מקור השראה וימשיכו לתמוך ולעזור בו? האם הוא יוכל להיות עצמאי, לעבוד, למצוא אהבה? האם באמת בחרה האם נכון כשהחליטה לא לעשות הפלה?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה