כל אחד מחכה למשהו בחיים שלו בכל נקודת זמן.
מחכים שהילד יגדל, שהתשלומים יגמרו, שהלימודים יסתיימו, שיגיע משהו בדואר, שמישהו יחזור, שהמים יתחממו בדוד, שהאוטובוס יגיע, שהרכבת תגיע, שהשיעור יגמר ועוד ועוד....
מחכים ומחכים ותוך כדי חיים.
למה אני מחכה?
אני מחכה שהוא יגמר. יגמר מעצמו בלי שאני אעשה כלום.
זאת כנראה גם דרך של נשים מוכות להתמודד.
ואולי אני מבזבזת את החיים שלי בלחכות ואני אתעורר בגיל 70 ואגלה שאני עדיין מחכה לשווא.
למה אני מחכה?
קודם כל תרגעו, אני לא בסכנת חיים. כלומר לא נשקפת סכנה לחיי.
לחיי הנפשיים כן. אני כבר מזמן מתה והאוכל הוא הדבר היחיד שגורם לי להרגיש חיה.
הוא לא מרביץ לי.
הוא הרביץ לי רק פעמיים, מזמן. עכשיו הוא מרביץ לי עם המילים.
אני לא קמה והולכת כי אני מפחדת.
בגלל כל הסיפורים בחדשות. בגלל המבט המטורף שלו בעיניים. אני פשוט מעדיפה לשחק אותה אישה טובה ואוהבת. ככה אני מגנה על הילדים שלי. זה עדיף ממוות. זה לא נעים לחיות ככה אבל לפחות לא מתים.
מחכים שהילד יגדל, שהתשלומים יגמרו, שהלימודים יסתיימו, שיגיע משהו בדואר, שמישהו יחזור, שהמים יתחממו בדוד, שהאוטובוס יגיע, שהרכבת תגיע, שהשיעור יגמר ועוד ועוד....
מחכים ומחכים ותוך כדי חיים.
למה אני מחכה?
אני מחכה שהוא יגמר. יגמר מעצמו בלי שאני אעשה כלום.
זאת כנראה גם דרך של נשים מוכות להתמודד.
ואולי אני מבזבזת את החיים שלי בלחכות ואני אתעורר בגיל 70 ואגלה שאני עדיין מחכה לשווא.
למה אני מחכה?
קודם כל תרגעו, אני לא בסכנת חיים. כלומר לא נשקפת סכנה לחיי.
לחיי הנפשיים כן. אני כבר מזמן מתה והאוכל הוא הדבר היחיד שגורם לי להרגיש חיה.
הוא לא מרביץ לי.
הוא הרביץ לי רק פעמיים, מזמן. עכשיו הוא מרביץ לי עם המילים.
אני לא קמה והולכת כי אני מפחדת.
בגלל כל הסיפורים בחדשות. בגלל המבט המטורף שלו בעיניים. אני פשוט מעדיפה לשחק אותה אישה טובה ואוהבת. ככה אני מגנה על הילדים שלי. זה עדיף ממוות. זה לא נעים לחיות ככה אבל לפחות לא מתים.
