נסענו לחמי וחמותי ומה שקרה זה שחשבתי שסתם הולכים לאכול משהו קטן ולחזור ושאף אחד לא יהיה שם חוץ משניהם. עברנו דירה לפני שבוע והיתה לנו המון עבודה פיזית של לסחוב דברים ולהרים ולהתמלא באבק. שבועיים הייתי גוש של אבק וזיעה. לא מצאתי את עצמי. וכפות הרגליים שלי התייבשו והן נראות זוועה. העור נהיה לבן וסדוק. חייבת טיפול אינטנסיבי. בקיצור רציתי לנעול נעליים סגורות והדבר הראשון שמצאתי היה הנעליים האלה שהן מאד קלות ונוחות.
הגענו להורים של בעלי ודבר ראשון כשפתחנו את הדלת גילינו שגיסי וחברה שלו מנורבגיה גם שם. פתאום ראינו גם שולחן גדול ערוך חגיגית והבנו שגם גיסתי ומשפחתה האמידה עומדים להגיע. האמת ששכחתי לספר שהנעליים האלה גם נראות זולות וגם מסריחות. רציתי לקבור את עצמי. שאף אחד לא ישב לידי. באמת שהרגשתי מאד לא נוח והכל בגלל הנעליים האלה. קלטתי את גיסתי מסתכלת למטה, על הנעליים שלי מדי פעם בפרצוף שיפוטי ודי התביישתי. החברה מנורבגיה לא הסתכלה בכלל, או שלא תפסתי את המבטים שלה. נראה לי שהמנטליות האירופאית לא שופטת אנשים לפי הנעליים שלהם. היא באמת סיפרה שהיא התנדבה בויאטנם וחיה שם תקופה באיזו עיירה בג׳ונגל. דברים כמו נעליים מרופטות לא מרגשים אותה.
אחרי שהלכנו מהם עצרנו לקנות קצת ירקות בטיב טעם. אנחנו לא קונים שם כמעט אף פעם כי נורא יקר אבל נתקענו בלי עגבניות ומלפפונים אז לא היתה ברירה. כשעמדתי בקופה בתור לשלם נעמדה מאחורי אישה נאה ומבושמת. בלי בושה היא הורידה את המבט ובחנה את הנעליים שלי. אני חושבת שהיא עשתה את זה אחרי שהיא ראתה שהיגשתי לקופאית כרטיס אשראי של ישראכרט מקומי, מאלה שיש להם מסגרת קטנה וצנועה שאי אפשר להשתמש בהם חו״ל. כרטיס אשראי שמסמל את המעמד הכלכלי הנמוך שלך. התחשק לי להגיד לה, כן, אין לי כסף. אבל אני לא רואה שיש לך בן זוג שעוזר לך לארוז כמו שלי.
זהו. אלה הן חוויותי עם הנעליים הזולות חסרות הפירמה. אני אפסיק כאן כי בטח שיעממתי אתכם למוות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה