גבירותי ורבותי, הגיע הזמן להודות שזהו. למעמד גבוה יותר מזה שאנחנו נמצאים בו לא נגיע. שיותר גבוה מזה לא נצליח לעלות. שמה שיש לנו בחיים זה רק זיז מתכת קטן על קיר סלעי לתפוס אותו ולהחזיק חזק כדי לא ליפול. בכל רגע היד יכולה להחליק ואנחנו נעזוב וניפול.
לנו לפחות יש רשת ביטחון. משפחה במצב בסדר שיכולה לחלץ ולעזור. יש כאלה שלא שפר עליהם גורלם ואין להם גם את זה. אתה רואה אותם שוכבים על ספסל ברחוב או משפחה שלמה באוהל מול העיריה.
אני חושבת שזה מה שמבדיל בין המעמד הבינוני למעמד הנמוך - לשניהם אין כסף אבל את המעמד הבינוני יש מישהו שיציל. למעמד הנמוך אין כלום, אם היד מחליקה הם נופלים לתהום.
לנו יש מזל יותר משכל. ההורים שלנו ידעו לעבוד ולחסוך כך שהיום הם בסדר. כנראה שצפויה לנו ירושה לא רעה. אבל מה יהיה עם הילדים שלנו? עם ההורים הטמבלים שלהם מאיפה הם יזכו לתמיכה? מי יפרוש ויחזיק להם רשת ביטחון? שאלה שכל הורה והורה צריך לשאול את עצמו רגע לפני שהוא קונה ג׳יפ או דיל לבורגס.
עוד משהו שרציתי לספר זה שבגלל המצב הכלכלי אנחנו הפסקנו עם יס ועברנו לעידן פלוס. קנינו ממיר שלהם ואמרנו ליס שאנחנו עוברים לחו״ל כדי שלא ינדנדו לנו. עכשיו אנחנו לא משלמים ליס יותר אבל כל מה שיש לנו לראות בטלועזיה זהתוכניות ריאליטי והיה היה. יו איזה שעמום. היה היה אני מאד אוהבת לראות. לפעמים רואים שם את הפערים בין המעמד הנמוך למעמד האצולה איזה מסכנים העניים וזה בדיוק כמו היום. בדיוק כמו היום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה