ג'רי סיינפלד אמר שהוא חושב שהוא נמצא על הספקטרום האוטיסטי וכבר ארגונים שונים למען האוטיסטים מיהרו לאמץ אותו לחיקם ולהשתמש באמירה שלו לקידום והעלאת המודעות לאוטיזם. אין לי בעיה עם זה וזה נפלא שאדם מפורסם כמוהו, מודה בלי בושה בקשיים ומדבר בכנות על החולשות שלו, אבל הוא עדיין לא אובחן באופן מקצועי, הוא איבחן את עצמו, בטח על סמך קריאה באינטרנט של כל מיני מאמרים, כמו שאנחנו תמיד קוראים על מחלות ואומרים- הנה, את זה יש לי! . אם תקראו ב DSM (האנציקלופדיה של מחלות הנפש) תתחילו להאמין שיש לכם מחלות נפש והפרעות אישיות רבות שמפורטות שם, כמעט בכל מחלה תמצאו קווים ומאפיינים שתרגישו שיש גם לכם. זה מה שאמרו לנו כשלמדתי פסיכולוגיה לתואר ראשון, לפני שניגשנו סוף סוף ל-DSM.
יכול להיות שג'רי סיינפלד נמצא על הספקטרום האוטיסטי, אבל למיטב ידיעתי אין לו הבחנה מקצועית. יכול להיות שהוא גבולי כמו הדמות של מהסדרה הורים במשרה מלאה.
גם אני כבר מזמן מרגישה שיש בי משהו מהמאפיינים של האוטיזם. כששמעתי את ג'רי סיינפלד מספר על זה, הזדהיתי מאד. אבל לא היה לי למי להגיד את זה אז באתי לפה לבלוג. תמיד הרגשתי שקשה לי מאד בסיטואציות חברתיות, שהן מתישות אותי, שאחרי שיחות עם אנשים אני פשוט חייבת לנוח. קשה לי שמתקרבים אלי, שמחבקים אותי למרות שאני שמחה לקבל חיבוק, קשה לי שנפתחים אלי ומספרים לי יותר מדי, קשה לי כשמחבבים אותי ונותנים לי מחמאות למרות שבאותו זמן אני שמחה לקבל את זה. קל לי הרבה יותר מאחורי המקלדת, לכבות כשלא נוח לי, לדבר בלי קול ובלי לראות מולי פנים של מישהו אחר, בלי לשמוע את הקול של מישהו אחר. אני לא בטוחה שזה אוטיזם, אולי זה קצת אבל זה גם חוסר ביטחון. תמיד בשיחה אני בוחנת את האחר- האם הוא משתעמם, האם לפי הבעת פניו הוא חושב עלי דברים רעים? אולי המחשבות והחששות האלה הם מה שמתיש אותי, אולי זה מה שמרחיק אותי מאנשים. מצד שני, מאיפה באה לי הרגישות הזאת למה שאנשים חושבים עלי (רגישות שבטח לא מאפיינת אוטיסטים). אולי זה כתוצאה מכל ה"מכות" והעלבונות שחטפתי מאנשים במשך השנים, בגלל כישורי החברתיים הלוקים בחסר.
ויש עוד משהו בי שמזכיר אוטיזם וזה החשיבות שאני מייחסת לפרטים קטנים, בדרך כלל לחוקים כתובים. אם משהו כתוב אז זה קדוש. או שאני מפרשת דברים שאנשים אומרים פשוטם כמשמעם. אם שואלים אותי שאלה אני עונה לה מילולית ולא תמיד מבינה את מה שמאחורי זה. זה יוצר מצבים מצחיקים לפעמים ואנשים חושבים שאני מצחיקה ויש לי חוש הומור. זה סוד החוש הומור שיש לי, שאני נותנת משמעות שונה לדברים. חבל שאין לי דוגמא כרגע.
התקשרתי כמה פעמים לסלקום בגלל בעיה שהיתה לי. יש להם נוהל שבסוף השיחה הנציג/ה שואל "איך הייתי". ואו זה גרוע. בכל פעם עניתי תשובה מפורטת, " אני לא יודעת איך היית, מה שחשוב זה התוצאות" . או " מה זה משנה אם היית נחמד אם אני לא יודעת אם הבעיה באמת טופלה". מעניין מה אחרים עונים. אבל סלקום, תפסיקו עם זה. הבנאדם עצבני ואתם רוצים ליטוף לאגו?
