יום רביעי, 10 בספטמבר 2014

תובנות של גיל ארבעים

מה הזמן מסמן לי, זה הכל שאריות של החיים... אני בת ארבעים, הגיל של המשבר הגדול, הגיל שהוא בדיוק האמצע של החיים או בערך.
הגעת לאמצע ועכשיו את צריכה לעשות את חשבון הנפש שלך איך את ממשיכה, כמו מלכה ואדון לעצמך או כמו משרתת ושפחה.
ההגדרות האלה מבחינתי לא מתכוונות לתפקיד הפשוט שאת ממלאת בחיים, את יכולה להמשיך לעשות הכל, גם לעשות למען אחרים ולהקריב, אבל לדעתי זה הזמן לבדוק שהדברים שאת עושה הם מתוך נאמנות לעצמך. שאת הולכת עם הלב שלך ועושה באהבה. שבארבעים השנים שאת חיה, הספקת להכיר את עצמך ולאהוב את עצמך כדי לדעת שאת הולכת בדרך הנכונה, בדרך שלך.
בארבעים השנים האלה שחיית עם עצמך, האם למדת מהם החסרונות והיתרונות שלך? האם קיבלת אותם? האם גילית מהן החולשות והחוזקות שלך? האם למדת להתמודד איתן?
אני למדתי למשל שהחולשה שלי היא שאני לא מולטי טאסקית. שלמרות שאומרים שנשים מסוגלות לבצע הרבה משימות בבת אחת, אני לא כזאת. למדתי שהייחוס הזה לנשים זאת סתם סטיגמה, כי עובדה שאני לא כזאת ובכל זאת אני לא פחות אישה.
אולי הסטיגמה הזאת נוצרה בשביל להמשיך להעביד נשים, אני לא יודעת אבל זה לא משנה לי. קיבלתי את עצמי ככה ויש בי איכויות אחרות.
אף אחד לא מושלם. גם אני לא. וכשיש לנו חיסרון אנחנו מפצים עליו ביתרון אחר.
יכול להיות שאני לא אקפוץ באנג׳י בחיים. אני לא רוצה ואני לא עושה מה שאני לא רוצה. לא חייבת להוכיח לאף אחד שום דבר.
אבל אני כן חייבת להילחם. בגיל ארבעים הבנתי שאף אחד לא יילחם בשבילי על כלום ואם יש משהו שחשוב לי, אני אלחם עליו עד הסוף בלי בושה.
עוד משהו חשוב שלמדתי הוא שאני חייבת להתחיל לשמור על הבריאות שלי אם לא התחלתי עד עכשיו. אבל אני לא חייבת ללכת לפי האקסיומות של כולם. אני לא חייבת ללכת כי כולם הולכים. אני יכולה גם לרקוד מול המראה או לקפוץ על טרמפולינה.
אני לא חייבת להתנזר מפחמימות. אני יכולה לחטוא פה ושם בעוגה. אני האדון של עצמי ואני יכולה להחליט בעצמי מה לאכול.
עוד למדתי לא לבכות. כשמשהו משתבש לא להתייאש. כשמשהו לא מתאפשר תמיד צץ משהו אחר מתישהו. שלא תמיד הכל לטובה אבל גם את הרע צריך לקבל.
אני בת ארבעים. זה לא כזה כייף. אני יכולה להגיע למיליון תובנות ומסקנות אבל האמת היא שאני מקנאה בצעירים, באלה שהעולם שייך להם, שהכל עוד לפניהם והגוף שלהם עוד לא התחיל לבגוד בהם. שיש להם עדיין אפשרויות בחירה כי בגיל 40 עדיין יש אפשרויות בחירה אבל זה יותר קשה לשנות.
אני לא בחרתי להיות עשירה. אני לא מצטערת על זה למרות שקשה לי. אבל אני מרגישה שאני עשירה מבפנים. ואו. הגעתי לאמצע החיים. נשארה לי אותה תקופה בערך שעברתי עד עכשיו ואני אעשה איתה את הכי טוב שאני יכולה!

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה