האמת שמלחמת התרבות שמשתוללת עכשיו בחוץ, בין האמנים הלוחמים למען הדמוקרטיה לבין שרת התרבות מירי רגב, היא לא מלחמה בין דמוקרטיה לדיקטטורית אלא מלחמה על החזרת כס השלטון התרבותי לתרבות המערבית.
תחשבו על זה, שנים שהמיינסטרים מורכב מתרבות המערב. מה שמקובל לכנות כתרבותי הוא מוזיקה מערבית, הצגות תיאטרון, סרטי קולנוע איכותיים (איטיים ומהורהרים), בלט, מוזיאונים וכד', ופתאום השתלטה לנו פה תרבות המזרח והתחילה לדחוק את המערב הצידה. המערביים (כלומר האשכנזים) מפחדים שמפילים אותם מכס המלכות באמצעות ריקודי בטן ושירה מלווה בכפיים. העם רוצה מוזיקה מזרחית והמלכים מפחדים.
על זה קמות הצעקות הברבריות של עודד קוטלר, יאיר גרבוז ודומיו. צעקות כאלה באות מהבטן, מהרגש, מהפחד ומהאיום. זה לא הפחד מאובדן כוחה של הדמוקרטיה. זה הפחד מאובדן השליטה.
תחשבו על זה, שנים שהמיינסטרים מורכב מתרבות המערב. מה שמקובל לכנות כתרבותי הוא מוזיקה מערבית, הצגות תיאטרון, סרטי קולנוע איכותיים (איטיים ומהורהרים), בלט, מוזיאונים וכד', ופתאום השתלטה לנו פה תרבות המזרח והתחילה לדחוק את המערב הצידה. המערביים (כלומר האשכנזים) מפחדים שמפילים אותם מכס המלכות באמצעות ריקודי בטן ושירה מלווה בכפיים. העם רוצה מוזיקה מזרחית והמלכים מפחדים.
על זה קמות הצעקות הברבריות של עודד קוטלר, יאיר גרבוז ודומיו. צעקות כאלה באות מהבטן, מהרגש, מהפחד ומהאיום. זה לא הפחד מאובדן כוחה של הדמוקרטיה. זה הפחד מאובדן השליטה.
