הבת שלי נפרדה מחבר שלה. גיליתי את זה באמצעים בלתי חוקיים (נכנסתי לפייסבוק שלה) כי היא לא סיפרה לי. אני רואה שהיא עצובה ונשבר לי הלב. אני לא יודעת מה לעשות.
היא אמרה שהיא לא מרגישה טוב ונתתי לה לא ללכת לבית ספר. אני לא יודעת אם לפנק אותה בשוקולד או יום כיף או להתעקש שתלך לבית ספר (מחר) ושתמשיך בחיים כאילו כלום ותהיה קשוחה. מה שאני יודעת זה שאני נמסה כמו חמאה.
קיבלתי עכשיו התראה מוואלה שבן 35 נעקץ בכל חלקי גופו מדבורים ומת. אז אולי צריך לקחת הכל בפרופורציות.
אבל קשה לי כל כך לראות אותה עצובה, זה מזכיר לי את ההרגשה הקשה של האכזבה, לגלות שחבר שלך לא אוהב אותך כמו שאת אוהבת אותו, שהוא לא צריך אותך כמו שאת צריכה אותו, שאולי לא אכפת לו אם תלכי עם אחרים.
למה לעזאזל ילדה בת 13 וחצי צריכה להרגיש את זה?
אני לא יודעת אם היה ביניהם סקס אבל אני חושבת שבמידה מסוימת כן. לא יודעת אם מלא. אם לא היה היא לא היתה שבורה ככה, זה מה שמבאס. אתמול אחרי הצהרים היא שכבה כל היום במיטה וכל היום נדנדתי לה. כל הזמן ניגשתי לשאול מה קורה איתה. לא שאלתי אם היא נפרדה מחבר שלה כדי לא להציק יותר מדי אבל אני מתה שהיא תספר לי ותשתף אותי. ישנתי לידה קצת בלילה.
כואב לי כל כך כי אני כל כך מכירה את ההרגשה הזאת. אני דואגת כי היא תמשיך לראות אותו כל יום בבית הספר וזה כל כך יכאב. כי הוא ילד חתיך ובנות אחרות יתנפלו עליו והיא תקנא. למרות שגם היא מאד יפה והיא תמצא מישהו אחר. אבל אני לא רוצה שהיא תמצא עכשיו מישהו אחר. אני לא רוצה שיהיה לה חבר ואני כועסת כל כך על עצמי שנתתי לה להגיע למצב הזה.
אני לא יודעת מה יכולתי לעשות. לא רציתי שהיא תתעסק עם בנים אבל אני לא יכולה להגיד לה לא לצאת מהבית אחרי צהרים ובערב. אם הייתי אומרת לה שאסור לה שיהיה לה חבר היא היתה מסתירה ממני. היא היתה אומרת שהיא הולכת לחברה והולכת לחבר אז מה זה משנה. אני לא חושבת שהורים יכולים למנוע מהבנות שלהם להיפגש עם בנים או שיהיו להן חברים. זה לא מציאותי. אם הן רוצות הן ימצאו את הדרך ולא משנה כמה ההורים יתנגדו כי זה גיל ההתבגרות. גם אני הייתי שם וגם אני הסתרתי המון דברים מההורים שלי.
אוף כואב לי עליה כל כך. היא עדיין ישנה והפרצוף שלה כל כך מתוק, כל כך תינוקי ובא לי להגן עליה מכל הדברים הרעים שבעולם האכזר שלנו.
היא אמרה שהיא לא מרגישה טוב ונתתי לה לא ללכת לבית ספר. אני לא יודעת אם לפנק אותה בשוקולד או יום כיף או להתעקש שתלך לבית ספר (מחר) ושתמשיך בחיים כאילו כלום ותהיה קשוחה. מה שאני יודעת זה שאני נמסה כמו חמאה.
קיבלתי עכשיו התראה מוואלה שבן 35 נעקץ בכל חלקי גופו מדבורים ומת. אז אולי צריך לקחת הכל בפרופורציות.
אבל קשה לי כל כך לראות אותה עצובה, זה מזכיר לי את ההרגשה הקשה של האכזבה, לגלות שחבר שלך לא אוהב אותך כמו שאת אוהבת אותו, שהוא לא צריך אותך כמו שאת צריכה אותו, שאולי לא אכפת לו אם תלכי עם אחרים.
למה לעזאזל ילדה בת 13 וחצי צריכה להרגיש את זה?
אני לא יודעת אם היה ביניהם סקס אבל אני חושבת שבמידה מסוימת כן. לא יודעת אם מלא. אם לא היה היא לא היתה שבורה ככה, זה מה שמבאס. אתמול אחרי הצהרים היא שכבה כל היום במיטה וכל היום נדנדתי לה. כל הזמן ניגשתי לשאול מה קורה איתה. לא שאלתי אם היא נפרדה מחבר שלה כדי לא להציק יותר מדי אבל אני מתה שהיא תספר לי ותשתף אותי. ישנתי לידה קצת בלילה.
כואב לי כל כך כי אני כל כך מכירה את ההרגשה הזאת. אני דואגת כי היא תמשיך לראות אותו כל יום בבית הספר וזה כל כך יכאב. כי הוא ילד חתיך ובנות אחרות יתנפלו עליו והיא תקנא. למרות שגם היא מאד יפה והיא תמצא מישהו אחר. אבל אני לא רוצה שהיא תמצא עכשיו מישהו אחר. אני לא רוצה שיהיה לה חבר ואני כועסת כל כך על עצמי שנתתי לה להגיע למצב הזה.
אני לא יודעת מה יכולתי לעשות. לא רציתי שהיא תתעסק עם בנים אבל אני לא יכולה להגיד לה לא לצאת מהבית אחרי צהרים ובערב. אם הייתי אומרת לה שאסור לה שיהיה לה חבר היא היתה מסתירה ממני. היא היתה אומרת שהיא הולכת לחברה והולכת לחבר אז מה זה משנה. אני לא חושבת שהורים יכולים למנוע מהבנות שלהם להיפגש עם בנים או שיהיו להן חברים. זה לא מציאותי. אם הן רוצות הן ימצאו את הדרך ולא משנה כמה ההורים יתנגדו כי זה גיל ההתבגרות. גם אני הייתי שם וגם אני הסתרתי המון דברים מההורים שלי.
אוף כואב לי עליה כל כך. היא עדיין ישנה והפרצוף שלה כל כך מתוק, כל כך תינוקי ובא לי להגן עליה מכל הדברים הרעים שבעולם האכזר שלנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה