יום שלישי, 9 בפברואר 2016

כואב לי

כואב לי ואני בוכה כמו ילדה.
כואב לי עלינו, על עצמי ועליך.
הייתי היום אצל יועצת רוחנית. היא אמרה לי שאתה הפסקת להתפתח נפשית בגיל 8. שלא התבגרת מאז. זה מסביר הרבה דברים. אתה רוצה הכל כמו שאתה רוצה ועכשיו. אתה לא לוקח אחריות. אתה מאשים כמו ילד קטן. אתה לא יציב. אתה מכור לקנאביס. בראש סדר העדיפויות שלך זה לא המשפחה שלך שאתה לא דואג לפרנס אותה.
הכל נכון.
היא ראתה גם שאמא שלך לא גידלה אותך בעצם. היא השאירה אותך ילד קטן. תמיד טיפלה בשבילך בהכל ולא הטילה עליך אחריות. תמיד נתנה לך כל מה שרצית כדי שתישאר שם איתה.
זה כואב כי אתה אדם מקסים שדי אהבתי. ואני מגלה שבכיתי כל כך עליך מרחמים ולא מאובדן של גבר. בכיתי עליך כי נטשתי ילד קטן. זה מה שאני רואה בך. ילד קטן שהלך לאיבוד וננטש ועכשיו הוא אצל האמא האמיתית שלו. אני הייתי רק שלוחה של אמא שנתנה הכל, שדאגה ופרנסה.
יו כמה אני בוכה.
היא אמרה לי שאני בוכה כי נראה לי שנגמרו לי החיים כשבעצם החיים נגמרו לי שבועיים אחרי שהתחתנתי.
אבל כואב לי עליך. למה הלב שלי לא יכול להיות יותר קשוח? אני רואה בך ילד קטן עם עיניים ירוקות גדולות.
אולי בעצם מצאת מישהי אחרת.
אמרת לי שתמצא מישהי חדשה עשירה שלא יהיה לה אכפת שאתה עני ולא עובד. אולי התכוונת לזה.
אתה מסתמך על המראה החיצוני שלך ואני נזכרת שאמא שלך אמרה פעם שנולדת עם עיניים ירוקות גדולות והיא התלהבה ממך ואולי זה מה שחסם אותך כל החיים.
היועצת נבהלה כשהיא אמרה את זה. היא אמרה שיש משהו נפשי ולא התפתחת מגיל 8!!! זה דבר נורא.
מי או מה עצר אותך? מה היה שם?
אמא שלך לא תשחרר אותך היא אמרה ואתה לא תשתנה.
בתת מודע, אני נזכרת שאמא שלו פעם נתנה לי מסמך מהצבא שהראה שעשית משהו מאד לקוי, ממש שהראה על שיפוט של ילד מפונק ומגעיל שחושב שמגיע לו הכל. אני לא אפרט את זה כאן אבל כשקראתי את זה נגעלתי ממך. איך יכולת.
זה לא שהכל שחור. יש בך גם דברים מקסימים וטוב לב. אולי זה טוב לב של ילד.
מה יהיה איתך? אני דואגת לך למרות שאני לא אוהבת אותך כגבר אלא כילד. אין לי אהבה של אישה לגבר לתת לך.
העיניים שורפות לי מרוב בכי.