לא יודעת איך הגעתי למצב הזה שאין לי חברות. אין לי למי להתקשר להתייעץ ולפרוק את מה שעל הלב. אמנם יש נשים שמחבבות אותי אבל אין לי יחסי חברות איתן. אני לא יודעת איך עושים את זה, מזמינים מישהי לקפה והיא באה או מרימים אליה טלפון סתם בשביל לפטפט בלי סיבה. היחסים שלי עם נשים אחרות הם רק שיחות עם מטרה מסוימת.
יש לנו שכנים חדשים. זוג שנראה לי שקצת צעיר מאיתנו, אולי בשלוש-ארבע שנים. חמודים כאלה. ומשהו חסום איתם בתקשורת. אולי זה בגלל שהבעל יש בו משהו מושך וזה מלחיץ אותי. אני מחכה שהמשיכה תיגמר כדי שאני ארגיש יותר חופשיה לתקשר איתם. הם כבר חודש פה, עדיין יש סיכוי לתקשורת? לפחות יש את האינטרנט בשביל לתקשר עם אנשים שאני לא מכירה. לא שבזה אני מצליחה כי גם את זה אני לא עושה.
_____________________________________________________
אני חושבת שהגעתי לשלב שאני מבינה את הנשים האלה שפתאום מתחילות לעשות ניתוחים פלסטיים ומותחות את הפנים וכל מה שצריך בגוף. אני הולכת לטיולים עם הכלבה שלי. טיולים ארוכים. פעמיים ביום. אני בת 40 וכמה חודשים ונראה לי שקיבלתי את המשבר. זה שאת מבינה פתאום שאת עוד מעט מאבדת את הגוף שלך. שאף אחד לא יימשך אלייך יותר. שהוא יהיה זקן. ופתאום אני מבינה שהייתי צריכה לחסוך לניתוחים אבל לא עשיתי את זה. אני חיה על זמן שאול. עוד מעט הגוף יתקמט והכל יהיה נפול ורופס. זהו. אני אחיה רק בשביל להיות סבתא ולטפל בנכדים ויכול להיות שהילדים שלי בכלל לא יצטרכו אותי ואז בכלל אהיה לבד. יש עוד כמה שנים עד שזה יקרה, בינתיים להיאחז בציפורניים בנעורים שנשארו. יותר לטפח את הגוף ולעשות ספורט. יו איזה פתטית נהייתי. מנסה להיראות סקסית בצורה נואשת ולא הולך לי. מעניין אם אחרים רואים את המאמצים שלי. מקווה שלא.
יש לנו שכנים חדשים. זוג שנראה לי שקצת צעיר מאיתנו, אולי בשלוש-ארבע שנים. חמודים כאלה. ומשהו חסום איתם בתקשורת. אולי זה בגלל שהבעל יש בו משהו מושך וזה מלחיץ אותי. אני מחכה שהמשיכה תיגמר כדי שאני ארגיש יותר חופשיה לתקשר איתם. הם כבר חודש פה, עדיין יש סיכוי לתקשורת? לפחות יש את האינטרנט בשביל לתקשר עם אנשים שאני לא מכירה. לא שבזה אני מצליחה כי גם את זה אני לא עושה.
_____________________________________________________
אני חושבת שהגעתי לשלב שאני מבינה את הנשים האלה שפתאום מתחילות לעשות ניתוחים פלסטיים ומותחות את הפנים וכל מה שצריך בגוף. אני הולכת לטיולים עם הכלבה שלי. טיולים ארוכים. פעמיים ביום. אני בת 40 וכמה חודשים ונראה לי שקיבלתי את המשבר. זה שאת מבינה פתאום שאת עוד מעט מאבדת את הגוף שלך. שאף אחד לא יימשך אלייך יותר. שהוא יהיה זקן. ופתאום אני מבינה שהייתי צריכה לחסוך לניתוחים אבל לא עשיתי את זה. אני חיה על זמן שאול. עוד מעט הגוף יתקמט והכל יהיה נפול ורופס. זהו. אני אחיה רק בשביל להיות סבתא ולטפל בנכדים ויכול להיות שהילדים שלי בכלל לא יצטרכו אותי ואז בכלל אהיה לבד. יש עוד כמה שנים עד שזה יקרה, בינתיים להיאחז בציפורניים בנעורים שנשארו. יותר לטפח את הגוף ולעשות ספורט. יו איזה פתטית נהייתי. מנסה להיראות סקסית בצורה נואשת ולא הולך לי. מעניין אם אחרים רואים את המאמצים שלי. מקווה שלא.
