השקט של יום כיפור הרגיע אותי. מה יכול לקרות בשקט הזה? הסתכלתי לצדדים, יש משהו חשוד? הקשבתי לכל הקולות מרחוק ולא הצלחתי לשמוע שום דבר חוץ מנביחות של כלבים. התלבטתי אם להיכנס לאוטו ולנסוע לחפש אותה. מוזר איך שאני מסוגלת לעשות כל דבר שיחלל את יום כיפור אבל לנסוע לא בא בחשבון. המחשבות הרעות מציפות לי את המוח. זה בכל זאת יום הדין. אולי זה גזר הדין. שלה, שלי. בכל זאת אני לא אדם טוב כמו שאני נראית. אני חושבת שאנשים שמכירים אותי חושבים שאני כל כך עדינה שלא מסוגלת לפגוע בזבוב. הם לא יודעים ולא היו מאמינים מה מתחולל לפעמים בתוכי, אלו מחשבות רעות. בגלל זה אני לא צמה. כי צום של יממה אין בו טעם כי הוא לא יביא לשינוי. שלחתי אס אמ אס לשתי חברות שלה, שאלתי אם היא אצלן. התחלתי לכתוב את הפוסט הזה, להוציא. פתאום למעלה מופיעה התראה עם הריבוע הירקרק ובועת הדיבור הלבנה: כן, היא איתי. אנחנו אצל א׳.
נשימה עמוקה של הקלה. דמעות עומדות בעיניים. אושר קטן בלב. תודה לאל.
------------------------------------------------
הכי מצחיקים ביום כיפור הם אלה שצמים, מתענים, שומרים על כל החוקים, לא מתקלחים, לא מצחצחים שיניים, מתפללים והולכים לבית כנסת ועושים הכל כמו שצריך- אבל מה, בערב תראה אותם ליד בית הכנסת נפגשים עם כל החברים והולכים לטייל ברחוב ומרכלים, מלכלכים ומטנפים על כל העולם ואשתו. מוציאים את לשון הרע כמו שלא עשו כל השנה. אלה הכי מוזרים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה