מכירים את הימים האלה שאתם מרגישים שכולם נגדכם? שמישהו לא חייך אליכם או לא אמר לכם שלום ועוד מישהו לא היה נחמד ועוד מישהו דחה את הפגישה שלכם וכד׳ ואתם מתחילים להרגיש לא חשובים או שאולי עושים עליכם חרם ואתם לא יודעים את הסיבה? אם אתם לא מכירים אז אתם כנראה לא כמוני.
אוף. אני בן אדם כזה שאני צריכה כל הזמן את האישור של כולם. צריכה שכולם יחייכו אלי, יגידו לי משהו טוב, יאשרו את זה שזה טוב שאני קיימת בעולם הזה. בעצם לא טוב, בסדר. מרגישה צורך לקבל מכולם אישור שזה בסדר שאני נמצאת על כדור הארץ. תופסת מקום. נושמת אויר.
לא לוקחת מתנות מאף אחד כי לא מאמינה שמגיע לי. ואם כן אז מודה עד הגג.
ואז מתחיל המירוץ לרצות את כולם. לעשות בשביל כולם כל מה שהם רוצים ולמלא את כל הצרכים שלהם. שכולם יהיו מרוצים כדי שיתנו לי חיוך או מילה טובה שזה יהיה אישור בשבילי שזה בסדר שאני חיה פה על הפלנטה, שזה בסדר שאני תופסת מקום בעולם.
פאק איזה אופי מחורבן זה. מה עם הצרכים שלי? מה עם הרצונות שלי?
ושלא תחשבו שאני כזה בנאדם טוב שעושה טוב למען כולם, כי מה שקורה זה ההיפך. מרוב שאני מנסה לרצות את כולם אני לא מצליחה להספיק ואז תמיד יש משהו שלא מתבצע, מישהו שלא מרוצה. ואז אני כל כך מתבאסת ועלולה להתפרץ על כולם.
אז איך מוצאים את האיזון הזה, בין להיות בסדר עם אחרים ולהיות בסדר עם עצמך? קוראים לזה אסרטיביות. אני יודעת. אבל איפה קונים את זה?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה