אני אוהבת את הגוף שלי כמו שהוא. אבל מה עם אחרים?

החלטתי לאהוב את הגוף שלי איך שהוא, שמן. הבעיה שחוץ ממני אף אחד לא אוהב אותו. ואני רוצה שיאהבו אותו.
נשים מתלוננות שגברים מטרידים אותן מינית. זה באמת מציק. אבל להיות במקום ההפוך, שאף אחד לא מטריד אותך מינית, זה גם לא נעים. כשאף אחד לא מסתכל עליך ככה, זה לא כזה כיף.
כשאני מסתכלת על גבר הוא נרתע. אם אני נחמדה מדי למישהו הוא בורח כי הוא חושב שאני מנסה להתחיל איתו. אני מרגישה שאני זאת שמטרידה מינית.
כשמתארים אותי אומרים: "השמנה הזאת". ואין נגד זה שום חוק של פוליטקלי קורקט. כי לתאר מישהו כ"ההוא השחור" או "הערבי הזה" זה אסור. אבל על בעלות עודף משקל אפשר להגיד "השמנות האלה" כי אין חוק של טאקט שמגן עלינו.
אם אני קולטת שגבר נועץ בי מבטים, אני מייד מסתכלת אחורה, ימינה ושמאלה כדי לחפש את הכוסית שעומדת שם. והיא תמיד נמצאת. אז למדתי כבר לא לחפש כי אולי זה קצת פתטי. אני יודעת מראש שיש לידי מישהי כזאת והוא מסתכל עליה.
גם לי בא למצוא חן בזכות הצורה החיצונית שלי. וכמה שאני קונה בגדים, נעליים ואיפור זה לא עוזר.
אז בנות, אם מישהו מחמיא לכן על השמלה או המראה שלכן, לפני שאתן רצות להתלונן על הטרדה מינית, תחשבו על זה שיש כאלה שהיו מתות שיגידו להן משהו כזה.
אני אוהבת את הגוף שלי. אני רוצה ליהנות ממני. אבל האמת היא שבשביל זה אני צריכה שגם אחרים ירצו אותו.