הכרנו לפני 20 שנים בעבודה.
שתינו היינו צעירות ורווקות.
את "חיזרת" אחרי. הזמנת אותי, קראת לי, התקשרת. אני כמו תמיד הייתי פסיבית. לא יוצרת קשר בעצמי.
היית חברה שונה מכל מהחברות האחרות שלי. היית כנה ואמיתית יותר גם כלפי עצמך. גילית לי את הסודות שלך, סודות שאנשים אחרים לא היו מודים בהם.
גילית לי שאת לא אוהבת את החבר שלך. שכל מה שהוא עושה מעצבן אותך. הוא בחור טוב ומקסים, אבל את לא אוהבת אותו. את לא יודעת למה את נשארת איתו, את פשוט לא יודעת.
הערצתי אותך על הכנות. באותה תקופה הייתי יוצאת עם בחורים וכל מה שקיבלתי מהם היה התעלמות מוחלטת אחרי דייט אחד. מרוב שהייתי שבורה וחבוטה, הרגשתי שאם הייתי מוצאת מישהו שהיה מסכים להיות איתי בזוגיות הייתי אוחזת בו כל כך חזק ולא נותנת ללכת, ולא מעיזה להביע ספקות בפני אף אחד.
היינו יושבות בדירה המפוארת שלו שבה גרת איתו ושותות קפה ואני הייתי מקנאה בך על היציבות שבה את חיה, בזמן שאני נודדת בין דירות בגוש תל אביב ונזרקת פעם אחר פעם על ידי בחורים.
ואז התחתנתם, את והבחור שלא אהבת. היית כלה יפה אם כי התחלת להשמין.
פתאום גם אני הכרתי מישהו שרצה אותי. לא ממש אהבתי אותו אבל סוף סוף מישהו מאד רצה אותי אז אחזתי בו בשתי הידיים ולא נתתי לו ללכת.
גם אנחנו התחתנו. אחרי שנה נולד לנו תינוק ואת גם היית כבר עם תינוקת, אני לא זוכרת מי ילדה קודם.
לא היינו בקשר הרבה זמן והחלטנו להיפגש. שתי אמהות צעירות עם תינוק זאת סיבה טובה לפגישה.
אני זוכרת שבאתי אליכם, לדירה המפוארת והמאובזרת, והייתי בשוק ממך ברגע הראשון. את עלית כל כך הרבה במשקל, כמו בלון שמישהו ניפח.
סיפרת לי שעלית 30 קילו ושאת ובעלך לא שכבתם כבר שנה.
אפילו לא חיכית שאני אספר משהו אישי של עצמי, מייד חשפת את עצמך בפניי.
אחר כך הקשר בינינו התנתק. שתינו כבר עזבנו את מקום העבודה, כל אחת עברה לגור במקום מרוחק אחר, החלפתי טלפון והטלפון שלך נעלם לי מרשימת אנשי הקשר, אולי זה גם מה שקרה אצלך.
נזכרתי בך אתמול.
חשבתי מה קורה איתך ועם הבעל שאת לא אוהבת. בטח בגלל זה השמנת.
חשבתי שאם ניפגש יהיה לנו הרבה על מה לדבר כי זה בדיוק מה שקרה גם לי.
חיפשתי אותך בגוגל אבל לא זכרתי מה שם המשפחה החדש שלך. לקח לי שעות לגלות אותו.
מצאתי אותך בפייסבוק. את נראית מאושרת. בתמונה משפחתית שלך עם בעלך והילדים כולכם מחייכים ולמטה בתגובות רשמו לכם שאתם משפחה מקסימה, משפחה מיוחדת, משפחה למופת.
את יודעת, כשנזכרתי בך הרגשתי שאני לא לבד.
כשראיתי את התמונות בפייסבוק, לשנייה שמחתי לראות אותך מאושרת. אחר כך התאכזבתי שאני שוב לבד. שאין בינינו שום קשר.
אני לא יודעת מה יקרה אם אתקשר אלייך וארצה להיפגש. הדרכים שלנו נפרדו וכל כך הרבה זמן לא דיברנו. האם נצליח לגשר והאם הכנות תחזור?
עכשיו בפייסבוק את נראית כמו כולם. כולם בפייסבוק נראים אותו דבר. תמונות של אנשים מבלים, נהנים, מחייכים. הכל בסדר. משפחה למופת.
ואני לא יודעת אם מתחת לתמונה מסתתרת החברה שגילתה לי את הסודות שלה פעם או שאני עדיין לבד. לנצח.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה